עקרון הבחירה המוגבלת

האינטואיציה מאחורי העיקרון

נניח שחסרים QJxx. אם למגן יש QJ בשרוול, הוא יכול לשחק את ה-Q או את ה-J — שתי אפשרויות שוות. אם יש לו רק את ה-J, הוא חייב לשחק אותו. לכן, כשראינו J, המצב שבו הוא היה חייב לשחק אותו שכיח יותר מהמצב שבו הוא בחר לשחק אותו.

במספרים: החלוקה 3-1 עם קלף בכיר בודד (6.22%) שכיחה כמעט כמו החלוקה 2-2 עם QJ יחד (6.78%), ובנוסף במקרה של QJ הוא היה משחק את הקלף הספציפי הזה רק בחצי מהפעמים. המכפלה של שני הגורמים נותנת יחס של בערך 2:1 לטובת העקיפה.

האחזקה הקלאסית

האחזקה שבה העיקרון נבחן בכל שולחן היא תשעה קלפים עם שני קלפי ביניים: ♠A8653 מול ♠K1094, כשחסרים QJ72.

גובים את האס, ומזרח מפיל את ה-J. עכשיו נותרו למגינים ה-Q ועוד קלף קטן. מי שסופר רק את הטבלה יאמר שהמלכה תיפול. עקרון הבחירה המוגבלת אומר אחרת: ה-J שנפל מלמד שסביר יותר שהוא היה בודד, ולכן ה-Q נמצאת אצל מערב. מובילים נמוך לעבר ה-K10 ומכניסים את ה-10.

שימו לב לכיוון: כדי לעקוף על מערב חייבים להוביל מהיד שמימין לו, כלומר מהיד הדרומית לכיוון הצפון. לכן האחזקה ♠K1094 חייבת לשבת בצד שאליו מובילים.

• העיקרון חל על כל שני קלפים שווי-ערך: Q/J, J/10, K/Q.
• הוא חל רק כשהקלפים באמת שווי-ערך מבחינת המגן — אם אחד מהם היה חייב להיות משוחק מסיבה אחרת, אין בחירה ואין עיקרון.
• היחס 2:1 הוא קירוב מעשי. אין צורך בחישוב מדויק בשולחן, מספיק לדעת שהעקיפה עדיפה בבירור.

מתי לא להפעיל את העיקרון

העיקרון מניח מגן שמשחק אקראית בין שני קלפים שווים. מגן חלש שמשחק תמיד את הקלף הנמוך מבין שניים שווים מייצר מידע אחר, ומגן מומחה עשוי להטעות בכוונה. מול שחקנים חזקים העיקרון עדיין תקף כי הם מקפידים לערבב.

בנוסף — כשמידע אחר סותר את העיקרון, המידע גובר. אם ספירת החלוקה מלמדת שמזרח החזיק ארבעה קלפים בסדרה, אין מקום לעקיפה נגד מערב.