'התמונה' עד הלקיחה השלישית

לקיחה ראשונה: לעצור ולחשוב

ברגע שהדומם נפרס, לפני ששמים קלף, עוברים על ארבע שאלות. זה לוקח פחות מדקה והוא ההבדל בין הגנה טובה להגנה מקרית.

• מה יש בדומם? כמה לקיחות ודאיות, ואיזו סדרה מאיימת להתבסס.
• מה התוכנית של הכרוז? איך הוא מתכוון להגיע למספר הלקיחות שהכריז.
• כמה לקיחות בטוחות יש לנו כבר עכשיו?
• כמה עוד חסרות כדי להפיל את החוזה, ומאיפה בדיוק הן יגיעו?

מאיפה יגיעו הלקיחות המפילות

זו השאלה המרכזית של ההגנה. יש רק ארבעה מקורות אפשריים, וכדאי לעבור עליהם במפורש:

• קלפים בכירים אצל השותף - אבל רק בגבולות התקציב שחישבנו לו.
• חיתוכים (ruff) - סדרה קצרה אצלנו או אצל השותף.
• קידום שליט - אילוץ הכרוז לחתוך גבוה ובכך קידום קלף שליט שלנו או של השותף.
• סדרה ארוכה מבוססת, בעיקר נגד NT.

מה אמור להיות ידוע בלקיחה השלישית

עד סוף הלקיחה השלישית מגן טוב כבר יודע שלושה דברים: טווח הנקודות של הכרוז הצטמצם לשתי נקודות או שלוש, החלוקה שלו ידועה כמעט לגמרי, והאחזקה של השותף בסדרת ההובלה ידועה מהאיתות שנתן.

מכאן והלאה זה כבר לא ניחוש. אפשר להחליט אילו סדרות לתקוף, אילו להשאיר לכרוז שיפרוץ בעצמו (וכך ייתן לנו לקיחה), ואילו קלפים חייבים להישמר ללקיחות האחרונות.

הקו של הכרוז מגלה ממה הוא חושש

הבחירות של הכרוז הן מידע. כרוז שעוקף לכיווננו זקוק לעקיפה הזאת - אחרת היה בוחר קו בטוח יותר; כרוז שנמנע מלתת לצד מסוים לזכות בלקיחה מסמן לנו שהיד הזאת מסוכנת עבורו, כלומר יש בה משהו שהוא פוחד ממנו.

אם הכרוז מתאמץ להימנע מלתת לשותף לזכות בלקיחה, לרוב זה אומר שהחלפת סדרה מצידו תפיל את החוזה. במקרה כזה כדאי לחפש דרך להעביר לשותף את ההובלה, לא להימנע מכך.

לתחזק את הספירה השוטפת

אחרי כל לקיחה מעדכנים משפט אחד: כמה קלפים מהסדרה הזאת נותרו בכל יד. זה נשמע מייגע בהתחלה ונעשה אוטומטי אחרי כמה עשרות ידיים.

התועלת מתגלה בדיוק בלקיחות 9-11, כשצריך להחליט מה להשליך. מי שספר לאורך כל הדרך יודע; מי שלא, מנחש.

שלוש הטעויות שחוזרות

אלה הכשלים שמפילים הגנות טובות בכל מועדון:

• לשחק לקיחה-לקיחה בלי תוכנית כוללת, ולגלות בלקיחה השמינית שכבר אין דרך להפיל.
• לשכוח כמה לקיחות בכלל צריך. נגד 4♠ צריך ארבע, לא שלוש ולא חמש.
• להגן נגד יד שהכרוז לא יכול להחזיק - תוכנית שסותרת את המכרז או את חשבון הנקודות.