'הנח את מה שאתה צריך' ותכנון ההפלה
Assume What You Need to Beat the Contract
'הנח את מה שאתה צריך' (Assume What You Need to Beat the Contract) הוא עיקרון היסוד של הגנה תכליתית: כשקיימת רק חלוקה אחת של קלפי השותף שמאפשרת להפיל את החוזה, מניחים שהיא אכן קיימת ומגנים לפיה - גם כשהיא אינה סבירה במיוחד. ההיגיון פשוט. אם ההנחה שגויה, החוזה עמד ממילא. אם היא נכונה, רק המשחק הזה מפיל אותו.
החשבון הפותח: כמה לקיחות חסרות
ההגנה מתחילה במספר, לא בתחושה. קובעים כמה לקיחות דרושות כדי להפיל את החוזה, סופרים כמה לקיחות ודאיות כבר יש, וההפרש הוא מה שצריך למצוא. רק אחר כך שואלים איפה הוא יכול להימצא.
נגד 4♠ צריך ארבע לקיחות. אם בידנו ♥A ו-♦K שנראה בטוח, יש שתיים - חסרות שתיים. שתי הלקיחות החסרות חייבות להגיע ממקום מוגדר: קלף בכיר אצל השותף, חיתוך, קידום שליט או סדרה שמתפתחת. אין אפשרות חמישית.
המספר הזה הוא שמכתיב הכול. אותה יד בדיוק תוגן אחרת נגד 3NT ואחרת נגד 4♠, כי מספר הלקיחות הדרוש שונה. מגן שלא ספר בהתחלה מקבל בהמשך החלטות אקראיות.
| החוזה | לקיחות שההגנה צריכה |
|---|---|
| 2♠ או 2♥ (חוזה חלקי) | 6 |
| 3NT | 5 |
| 4♥ או 4♠ | 4 |
| 5♣ או 5♦ | 3 |
| סלאם קטן (6) | 2 |
| סלאם גדול (7) | 1 |
כשקיימת רק חלוקה אחת - מניחים אותה
אחרי שיודעים כמה חסר, בודקים אילו חלוקות של קלפי השותף מספקות את החסר. לרוב יש כמה. לפעמים יש בדיוק אחת - וזה הרגע שבו העיקרון עובד במלוא עוצמתו.
הטיעון הלוגי אינו על הסתברות אלא על תוצאה. אם השותף מחזיק את הקלף הדרוש, המשחק שלנו מפיל את החוזה. אם אינו מחזיק אותו, שום משחק אחר לא היה מפיל, ולכן לא הפסדנו דבר. משחק לפי ההנחה אינו הימור - הוא הבחירה היחידה שיש בה רווח אפשרי.
העיקרון תקף גם כשההנחה נראית דחוקה. אם השותף חייב להחזיק שני אסים כדי שנפיל, ולפי המכרז זה אפשרי בקצה, מניחים שהוא מחזיק אותם. הסתברות של 15% לניצחון עדיפה על ודאות של אפס.
- מניחים תמיד את המינימום הדרוש, לא יותר: אם די ב-♠K אצל השותף, לא מניחים גם ♠K וגם ♦A.
- מניחים מה שאפשרי לפי המכרז בלבד. הנחה שסותרת את הטווח של השותף אינה הנחה אלא משאלה.
- כשיש שתי חלוקות שמפילות - בוחרים בזו שאינה מוותרת על השנייה, אם יש משחק שמשמר את שתיהן.
- כשההנחה נכשלה בלקיחה אחת, לא מתעקשים עליה בלקיחה הבאה - סופרים מחדש.
IMP מול מאץ'-פוינטס
ב-IMP העיקרון כמעט מוחלט. ההפרש בין חוזה שנופל לחוזה שעומד עצום, ולקיחה עודפת אחת שנתנו בטעות שווה מעט מאוד. לכן משחקים תמיד לפי החלוקה שמפילה, גם כשהיא רחוקה.
במאץ'-פוינטס שוקלים גם את מחיר הטעות. הנחה שגויה שמעניקה לקיחה עודפת עלולה לעלות בציון גם כשהחוזה היה עומד בכל מקרה, כי מודדים מול כל השולחנות. ככל שההנחה דחוקה יותר וההפסד מהטעות גדול יותר, כך עולה השיקול להגנה בטוחה.
כלל אצבע מעשי במאץ'-פוינטס: אם ההנחה סבירה, פועלים לפיה. אם היא רחוקה מאוד והמחיר הוא לקיחה עודפת ודאית, מסתפקים במזעור הנזק. ב-IMP הכלל פשוט יותר - מפילים או מפסידים, ואין פרס על ניהול מסודר של תבוסה.
כשההנחה בלתי אפשרית: חוזרים לספירה
העיקרון אינו רישיון לפנטז. לפני שמניחים, בודקים אם ההנחה אפשרית בכלל. הכלי הוא ספירת נקודות: 40 נקודות בחפיסה, פחות הדומם, פחות היד שלנו, פחות הטווח של הכרוז - וזה בדיוק מה שנשאר לשותף.
דוגמה: הכרוז פתח 1NT (15-17), בדומם 9 ובידנו 11. נותרו לכרוז ולשותף 20, ואם לכרוז 15-17 אז לשותף 3-5 בלבד. תוכנית שדורשת מהשותף אס ומלך היא בלתי אפשרית - צריך לחפש מסלול אחר.
כשכל המסלולים חסומים, עוברים למטרה השנייה. ב-IMP זה אומר לבחור את הסיכוי הקלוש ביותר שעדיין קיים; במאץ'-פוינטס זה אומר לעבור למזעור לקיחות עודפות, שהוא בעצמו מטרה בעלת ערך.
אחרי ההחלטה: בחירת הקלף
ההנחה קובעת לאיזו סדרה עוברים, אבל הקלף עצמו קובע כמה לקיחות יתקבלו בפועל. במצבים הנפוצים הבחירה כמעט קבועה, וכדאי להכיר אותה מראש.
| המצב | מה מניחים | איזה קלף מובילים |
|---|---|---|
| בדומם ♦Q64, בידנו ♦A953, צריך שתי לקיחות | שהשותף מחזיק ♦K | ♦3 - הנמוך, דרך הדומם. המלך של השותף שולט על המלכה, והאס נשאר ללקיחה השנייה |
| בדומם ♥KJ5, בידנו ♥A87, צריך לקיחה נוספת | שהשותף מחזיק ♥Q | ♥7 - לא את האס. גבייה מוקדמת של האס מפילה את המלכה של השותף תחת המלך |
| סינגלטון בסדרה צדדית, שני שליטים קטנים | שלשותף יש שתי כניסות, או כניסה אחת ואפשרות לחיתוך שני | את הסינגלטון בלקיחה הראשונה, ואחריו את הסדרה שבה השותף חייב להחזיק את הכניסה |
| בדומם סדרה ארוכה שתשמש להשלכות | שהקלף הדרוש נמצא אצל השותף | פועלים מיד ובקלף הנמוך המתאים. הובלה פסיבית מוותרת על הלקיחות לפני שנוצרו |
| צריך קידום שליט | שלשותף יש קלף שליט שיכול לעלות | מובילים את הסדרה שבה שנינו קצרים, כדי לאלץ חיתוך מעל חיתוך |
שני המגינים על אותו גל
העיקרון עובד רק כששני המגינים מפעילים אותו. אם מערב מניח שלמזרח יש ♣A ומזרח מניח בו זמנית שלמערב יש ♣A, ההגנה מתפרקת. שניהם צריכים לשאול את אותה שאלה: מה חייב להיות נכון כדי שנפיל, ומי מאיתנו חייב להחזיק את הקלף.
התשובה נגזרת ממה שכל אחד רואה. מי שמחזיק את הקלף הדרוש יודע זאת מיד, ותפקידו לפעול; מי שאינו מחזיק אותו מניח שהשותף כן, ומשחק בהתאם. שני ההיגיונות משלימים זה את זה ואינם מתנגשים.
כאן נכנסים האיתותים לתמונה. איתות עמדה או העדפת סדרה (suit preference) הופכים את ההנחה לוודאות, וחוסכים לשותף את ההימור. כשאפשר לומר את הדבר בקלף - אומרים אותו בקלף.
עכשיו נסו בעצמכם
נגד 4♠ של מזרח (1♠ - 3♠ - 4♠) הובלת שליט, הכרוז משך שלושה סיבובים, עבר לדומם ושיחק משם ♥Q - זכית ב-♥A; מה תשחק כדי להפיל את החוזה?
דוגמאות
צריך שהשותף יחזיק שני אסים - אז מניחים
| W | N | E | S |
|---|---|---|---|
| · | · | · | 1 |
| Pass | 21 | Pass | 2 |
| Pass | 4 | Pass | Pass |
| Pass | · | · | · |
- 12 — 2/1 מחייב למשחק מלא
מערב צריך ארבע לקיחות ואין לו אף אחת: ♠QJT9 חסרי ערך מול ♠AK של היריבים, והקלאב שלו ריק. מה שיש לו הוא ♦2 בודד ושני שליטים קטנים. החשבון היחיד שעובד: שני חיתוכי דיאמונד, ולכן השותף חייב להחזיק שתי כניסות - ♥A וגם ♣A. לפי המכרז לדרום 12-15 ולדומם 12, כך שלמזרח נותרו עד 11 נקודות - שני אסים אפשריים בדיוק. מערב מוביל ♦2. הכרוז זוכה ב-♦A ומוביל ♥K; מזרח חייב לזכות מיד ב-♥A (עיכוב הורג את ההגנה) ומחזיר ♦5 - דיאמונד נמוך, העדפת סדרה לקלאב. מערב חותך ב-♥4, מוביל ♣3, מזרח זוכה ב-♣A ומחזיר ♦7. מערב חותך ב-♥8. ארבע לקיחות: ♥A, חיתוך, ♣A, חיתוך - החוזה נופל. בלי ההנחה הכפולה, הכרוז מגיע לעשר בדיוק.
צריך את המלך של השותף מעל המלכה של הדומם
| W | N | E | S |
|---|---|---|---|
| · | · | · | 1 |
| Pass | 21 | Pass | 2 |
| Pass | 4 | Pass | Pass |
| Pass | · | · | · |
- 12 — 2/1 מחייב למשחק מלא
מערב מוביל נגד 4♠ אחרי שצפון הכריז קלאב. מה מערב יודע לפני הקלף הראשון? שבדומם צפויה סדרת קלאב ארוכה, ושמפסידי הכרוז יושלכו עליה. הוא צריך ארבע לקיחות. ♥A ו-♦A הן שתיים. שתיים נוספות: ♥K יגיע ממילא, כי אין לכרוז מה לעשות בהארטים - נשארת רק לקיחת דיאמונד שנייה, והיא קיימת אך ורק אם ♦K נמצא אצל מזרח. לכן מערב מניח בדיוק את זה ומוביל ♦3 - הנמוך, לא את האס. מזרח זוכה במלך, מחזיר דיאמונד, ומערב גובה ♦A. ארבע לקיחות: ♦K, ♦A, ♥A, ♥K - החוזה נופל. הובלה פסיבית של ♠T נותנת לכרוז לגבות ♣A, ♣K ו-♣Q, להשליך עליהם את ♦7 ואת ♦2, ולעשות עשר לקיחות בדיוק. אם ♦K היה אצל הכרוז, ההובלה הנמוכה לא הייתה עולה דבר - החוזה היה עומד ממילא.
שווה לזכור
- לפני הקלף הראשון קובעים מספר: כמה לקיחות דרושות, כמה ודאיות, כמה חסרות. בלי המספר הזה אין תוכנית.
- מניחים את המינימום שמספיק להפלה, ולא יותר. הנחה מנופחת מייתרת מסלולים אפשריים.
- בודקים אם ההנחה אפשרית לפי ספירת הנקודות לפני שפועלים לפיה.
- ב-IMP מפילים ולא מנהלים תבוסה. במאץ'-פוינטס שוקלים גם את מחיר הלקיחה העודפת.
- כשמובילים לסדרה שבה השותף חייב להחזיק בכיר - מובילים נמוך, כדי שהבכיר שלו ישלוט על הבכיר של הדומם.
טעויות נפוצות
- לשחק 'בטוח' נגד חוזה שאי אפשר להפיל בהגנה בטוחה - ולסיים עם שלוש לקיחות במקום ארבע.
- להניח שהשותף מחזיק יותר ממה שהמכרז מרשה, ולבנות על כך תוכנית שמעולם לא הייתה קיימת.
- לגבות אס לפני שמובילים נמוך בסדרה, ובכך להפיל את הקלף הבכיר של השותף תחת בכיר הדומם.
- להמשיך לפי הנחה שכבר הופרכה במקום לספור מחדש ולחפש מסלול אחר.
- לשכוח שגם השותף מניח: שני המגינים ממתינים זה לזה, ואף אחד לא פועל.