ספירת הנקודות של הכרוז
Counting Declarer's High-Card Points
ספירת הנקודות של הכרוז (Counting Declarer's High-Card Points) היא הפעולה שבה המגן מסיק כמה נקודות גבוהות יש בידו של הכרוז ואילו קלפים בכירים בדיוק. בחפיסה 40 נ"ג. מהמכרז יודעים את טווח הכרוז, מחסירים את נקודות הדומם ואת הנקודות שביד שלנו, והשארית מתחלקת בין הכרוז לשותף. כך ממקמים אס או מלך מסוים ומחליטים אם תוכנית ההפלה בכלל אפשרית.
40 נקודות, וכולן ידועות בסוף
בחפיסה יש בדיוק 40 נקודות גבוהות. שתיים מארבע הידיים גלויות לנו כמעט מיד: היד שלנו, ומיד הדומם (dummy) ברגע שהוא נפרס. מה שנשאר מתחלק בין הכרוז (declarer) לשותף, ואת החלוקה הזאת המכרז כמעט תמיד מגביל.
זה ההבדל בין מגן שמנחש למגן שיודע. אם השותף יכול להחזיק לכל היותר 6 נקודות, אין טעם לבנות הגנה שדורשת ממנו אס ומלך ומלכה. במקום זה מחפשים דרך אחרת: חיתוך, קידום שליט, או סדרה ארוכה.
| מה קרה במכרז | טווח נ"ג |
|---|---|
| פתיחת 1NT | 15-17 |
| פתיחת 1 בסדרה | 12-21 |
| פתיחה בסדרה והכרזה חוזרת 2NT | 18-19 |
| פתיחת 2NT | 20-21 |
| פתיחת 2♣ חזקה | 22+ (או 9 לקיחות) |
| שתיים חלשה 2♦/2♥/2♠ | 5-10 |
| הכפלת מוצא ואז הכרזת סדרה | 17+ |
| יד שעשתה פאס בסיבוב הראשון | 0-11 |
| משיב שפאס על 1NT | פחות מ-8 |
החישוב עצמו: מה נשאר לשותף
השגרה פשוטה: 40 פחות נקודות הדומם פחות הנקודות שלנו = מה שיש לכרוז ולשותף יחד. עכשיו מחסירים את המינימום והמקסימום של הכרוז לפי המכרז, ומקבלים טווח לשותף.
דוגמה: הכרוז פתח 1NT (15-17), בדומם 8 נ"ג ובידנו 10. סך הכול 18, ולכן לכרוז ולשותף יחד יש 22. אם הכרוז מחזיק 15-17, לשותף נותרו 5-7.
עכשיו אפשר לבדוק תרחישים. אס ומלך אצל השותף שווים 7 - אפשרי, בקצה העליון. אס, מלך ומלכה שווים 9 - בלתי אפשרי. כל תוכנית הגנה שדורשת 9 נקודות מהשותף פשוט אינה קיימת, ואין טעם לבזבז עליה לקיחה.
מה שלא הוכרז מספר לא פחות
היסק שלילי הוא לרוב החזק מכולם, כי הוא מגביל את היד בוודאות. אלה ההיסקים שמופיעים כמעט בכל יד:
- יריב שלא פתח בתורו - פחות מ-12 נ"ג (או יד עם 12 חלשות שאינה עומדת בכלל 20).
- משיב שעשה פאס על 1NT - פחות מ-8 נ"ג, ולכן הכרוז יודע היכן רוב הכוח.
- שותף של הפותח שלא תמך במייג'ור - כמעט תמיד פחות מ-3 קלפים בסדרה.
- יריב שלא הכפיל הכפלת מוצא מעל פתיחה - אין לו יד של 12+ עם קוצר בסדרת הפתיחה.
- יריב שלא הכריז אוברקול בגובה 1 עם צבע טוב - סימן טוב שאין לו סדרה בת 5 עם ערכים.
לעדכן את הספירה בכל לקיחה
הטווח שקיבלנו במכרז מצטמצם עם כל קלף בכיר שנחשף. אם הכרוז הוכרז 15-17 וכבר ראינו אצלו 16 נקודות, כל קלף בכיר שנותר בחפיסה נמצא אצל השותף - בוודאות, לא בהסתברות.
זאת הסיבה שכדאי לספור נקודות כשהכרוז מנצח לקיחה, ולא רק בהתחלה. ברגע שהתקרה של הכרוז מלאה, ההגנה הופכת לתרגיל טכני: יודעים בדיוק מה יש לשותף, ומשחקים בהתאם.
את ספירת הנקודות משלבים תמיד עם איתותי הספירה של השותף. הנקודות אומרות איפה נמצא הכוח; הספירה אומרת כמה קלפים יש בכל סדרה. רק שילוב של השניים בונה תמונה שלמה.
השגרה בלקיחה הראשונה
לפני שמשחקים קלף מהדומם בלקיחה הראשונה - עוצרים. סופרים את הנקודות שרואים, וקובעים 'תקציב': כך וכך לכרוז, כך וכך לשותף. חמש שניות שמשנות את כל ההגנה.
מגן שמדלג על השלב הזה ימצא את עצמו בלקיחה השביעית מנסה לשחזר אחורה מה יכול היה לדעת מזמן.
עכשיו נסו בעצמכם
מזרח פתח 1NT (15-17) ומערב העלה ל-3NT; הובלת ♠K, הדומם זכה ב-♠A, ובלקיחה השנייה זכית ב-♦A - באיזו סדרה תמשיך?
דוגמאות
התקציב של השותף אחרי 1NT
| W | N | E | S |
|---|---|---|---|
| · | · | · | 1NT1 |
| Pass | 3NT | Pass | Pass |
| Pass | · | · | · |
- 11NT — 15-17 מאוזן
בדומם 8 נ"ג ובידנו 10, סך הכול 18. לכרוז ולשותף יחד 22, והכרוז מוגבל ל-15-17, ולכן לשותף בדיוק 5-7. תוכנית שדורשת מהשותף ♠A וגם ♦K וגם ♣Q היא חלום; לעומת זאת אס בודד אצלו סביר לגמרי. מכאן נגזרת בחירת הסדרה שנתקוף.
שווה לזכור
- רשמו לעצמכם בראש מספר אחד: כמה נקודות נשארו לשותף. כל הגנה שדורשת יותר מזה - פסולה.
- כשהכרוז הגיע לתקרת הטווח שלו, כל בכיר שנותר שייך לשותף. זה הרגע לתקוף בביטחון.
טעויות נפוצות
- לספור פעם אחת בלקיחה הראשונה ולא לעדכן. הטווח מצטמצם בכל לקיחה.
- להתעלם מהיסקים שליליים - יריב שלא פתח ולא הכריז מוגבל מאוד, וזה מידע חינם.
- לבנות הגנה סביב יד שהשותף לא יכול להחזיק לפי חשבון הנקודות.