הגנה נגד לחץ (סקוויז)

שלוש הרגליים של הלחץ - ואיך שוברים כל אחת

לחץ אינו קסם אלא מבנה. הכרוז זקוק ל'ספירה מתוקנת' - כלומר הוא כבר הפסיד את כל הלקיחות שהוא יכול להרשות לעצמו; לשני קלפי איום בשתי סדרות שונות; ולכניסות שיאפשרו לו לגבות את האיום שהתממש.

אם נשבור אחת מהרגליים, הלחץ פשוט לא יעבוד. לכן ההגנה אינה 'מתגוננת מפני לחץ' באופן כללי - היא מחפשת איזו רגל הכי קלה לשבור בחלוקה הנוכחית.

לחלק את השמירות - האיתות שמציל את היד

לחץ פשוט פועל רק על מגן אחד. אם כל מגן שומר סדרה אחת, אין מגן שנאלץ להיפרד ממשהו. הבעיה היא שאיש מאיתנו אינו רואה את היד של השותף, ולכן שני המגנים נוטים לשמור את אותה סדרה - ואז סדרה אחרת נשארת בלי שמירה.

הפתרון הוא איתות. השלכות של ספירה והעדפת סדרה בלקיחות שבהן הכרוז מריץ את הסדרה הארוכה שלו אומרות לשותף: 'אני שומר את ההארט - שמור אתה את הדיאמונד'. הכלל המעשי: שומרים את הסדרה שבה נמצא האיום הארוך של הכרוז או הדומם, וזורקים מהסדרה שאנחנו יודעים שהשותף שומר.

• מתכננים את ההשלכות כבר מהלקיחה הראשונה, לא כשנשארים ארבעה קלפים.
• כששני המגנים שומרים את אותה סדרה - סדרה אחת נשמרה פעמיים ואחת אבדה.
• כשברור שאנחנו שומרים סדרה אחת בלבד, מוסרים על כך מידע מוקדם ככל האפשר.

לתקוף את הכניסה, ולא לתקן את הספירה

לחץ בלי כניסה לקלף האיום אינו לחץ. אם קלף האיום נמצא בדומם ויש אליו כניסה אחת, ההובלה הנכונה היא הסדרה שמוציאה את הכניסה. פעולה אחת בזמן מבטלת מבנה שלם.

בכיוון השני: לפעמים הכרוז חייב להפסיד עוד לקיחה אחת כדי שהלחץ יעבוד, והוא מנמיך סדרה כדי 'לתת' לנו אותה. הסירוב לזכות בלקיחה הזאת - המהלך המתקדם שנקרא סירוב להנמכה - משאיר את הספירה לא מתוקנת ומבטל את הלחץ. זה נכון גם בכיוון הפשוט: לא ממהרים לגבות זוכה שהכרוז שמח שנגבה.

לזהות את הרגע - ולחץ מדומה

הסימן הוא תמיד אותו סימן: הכרוז מתחיל להריץ סדרה ארוכה, ולנו יש שמירות בשתי סדרות. אז סופרים את הלקיחות שלו. אם הוא חסר בדיוק אחת - אנחנו תחת לחץ ויש להחליט מה לזרוק.

ולא כל ריצה היא לחץ. כשהספירה של הכרוז אינה מתוקנת, אין לו לחץ אמיתי אלא 'לחץ מדומה' - הוא מנסה להשפיע עלינו לזרוק את הקלף הלא נכון. במצב כזה לא נבהלים, שומרים את הקלפים הנכונים לפי הספירה, ולעיתים דווקא זורקים קלף מטעה שיגרום לכרוז לנחש לא נכון.