תיקון הספירה

למה בכלל להפסיד לקיחות

לחץ פשוט מייצר לקיחה אחת נוספת, והוא פועל רק כשכל הלקיחות שנשארו שייכות לנו חוץ מאחת. אם נותרו שתי לקיחות שאנחנו יכולים להפסיד, למגן יש קלף פנוי אחד - קלף מיותר שהוא זורק בלי כאב - והלחץ מתפוגג.

מכאן הכלל: מפסידים קודם את המפסידים (lose your losers first). זה נוגד את האינסטינקט של רוב השחקנים, שרוצים לגבות קודם את הבטוח, אבל בלחץ העיתוי הוא הכול.

• בחוזה 3NT עם שמונה לקיחות בטוחות חייבים להפסיד בדיוק ארבע לקיחות - וכדאי להפסיד אותן לפני שמריצים את הזוכים.
• בסלאם קטן מפסידים לקיחה אחת בלבד; לרוב היא נופלת מעצמה כבר בהובלת הפתיחה, ולכן הספירה מתוקנת.
• בסלאם גדול הספירה מתוקנת מלכתחילה - אין מה להפסיד.

השיטה: להנמיך מוקדם, וליד הבטוחה

הכלי המרכזי הוא הנמכה (duck) בלקיחה הראשונה או השנייה. במקום לזכות בהובלת הפתיחה, נותנים למגינים לקחת את הלקיחות שממילא מגיעות להם - כל עוד הן אינן מסוכנות.

הבחירה איזו לקיחה למסור אינה שרירותית. מוסרים אותה כך שהמגינים לא יוכלו לתקוף כניסה חיונית ולא יוכלו להחליף לסדרה שתשבור את הלחץ. במונחים של תכנון כרוז: מנמיכים לתוך היד הבטוחה, לא לתוך היד המסוכנת.

• מסירת הלקיחה מוקדם משמרת את הזוכים שלנו כקלפי לחץ לסוף.
• אם המגן שנכנס יכול להוביל סדרה שתהרוס את האיום - מוסרים את הלקיחה למגן השני.
• ספירה בכל שלב: כמה לקיחות עוד מותר לי להפסיד? כשהמספר מגיע ל-1, הזוכה הפנוי הבא הוא כבר קלף הלחץ.

מתי לא מתקנים את הספירה

לא כל לחץ דורש תיקון ספירה. לחץ ללא ספירה ולחץ הפשטה פועלים דווקא כששני מפסידים עדיין בידינו: שם המגן נאלץ לוותר על קלף יציאה או על שמירה, והכרוז מנצל זאת במסירת לקיחה או בעקיפה שהתאפשרה.

כלומר תיקון הספירה הוא תנאי ללחץ הפשוט ולנגזרותיו הישירות, ולא לכל משפחת הלחצים.

סימן ההיכר בשולחן

המשפט שצריך להדליק נורה אדומה: "יש לי שמונה לקיחות, ונראה שמגן אחד מחזיק את שתי הסדרות הארוכות". ברגע שהמחשבה הזאת עולה - מתקנים את הספירה מיד, לפני שממשיכים לגבות, ורק אחר כך מריצים את קלף הלחץ.