ספירת היד ככרוז

העיקרון: 13 קלפים לכל מגן

לכל מגן בדיוק שלושה-עשר קלפים. ברגע שידועים שלושה אורכי סדרה — הרביעי ידוע גם הוא. לכן אין צורך לספור את כל ארבע הסדרות: סופרים את השלוש שקל לעקוב אחריהן, והרביעית מתקבלת בחיסור.

הכלי המרכזי הוא לשים לב מתי מגן אינו עוקב אחרי סדרה. כל "אין לי" הוא מידע ודאי שסוגר סדרה שלמה, ואת המידע הזה יש לרשום בראש מיד ולא לנסות להיזכר בו מאוחר יותר.

מאיפה מגיעה הספירה

הספירה מתחילה עוד לפני הלקיחה הראשונה, במכרז. פתיחת מנע מבטיחה שישה או שבעה קלפים בסדרה. פתיחת 1NT מבטיחה יד מאוזנת, כלומר בין שניים לחמישה קלפים בכל סדרה. הכפלת מוצא מבטיחה קוצר בסדרת ההכרזה ותמיכה בשאר.

ההובלה מוסיפה נדבך: הובלת רביעי מלמעלה מרמזת על ארבעה קלפים לפחות, וכלל ה-11 מספר בדיוק כמה קלפים גבוהים מקלף ההובלה מחולקים בין שלוש הידיים האחרות.

וסופרים גם נקודות, לא רק קלפים. יד שעברה בפאס בסיבוב הראשון מחזיקה לכל היותר 11-12 נקודות; יד שפתחה מחזיקה 12 לפחות. לפי זה ממקמים את הקלפים הבכירים החסרים.

איך עושים את זה בפועל

משחקים תחילה את הסדרות שאיננו זקוקים להן — כל סיבוב מוסיף שני קלפים למאזן. את ההחלטה הקריטית, כמו עקיפה דו-כיוונית או הכרעה בין עקיפה להפלה, משאירים לסוף.

לפני הלקיחה המכריעה אומרים לעצמנו את הספירה בשקט ובמפורש: "למערב 5-3-2-3, לכן למזרח ארבעה ♣ — עוקפים את מזרח ל-♣Q". ניסוח מפורש מונע טעויות ומגלה מיד אם חסר עוד מידע.

• רושמים בראש כל "אין לי" — הוא סוגר סדרה שלמה בבת אחת.
• מספיק לספור שלוש סדרות; הרביעית מתקבלת בחיסור מ-13.
• מעכבים את ההחלטה הקריטית ככל האפשר — כל לקיחה נוספת מוסיפה ודאות.