לחץ מדומה (Pseudo Squeeze)

מה ההבדל בין לחץ אמיתי ללחץ מדומה

בלחץ אמיתי מתקיימים ארבעת תנאי חוק BLUE, והמגן העמוס פשוט אין לו קלף טוב לזרוק - הוא מפסיד לקיחה בכוח, גם אם ישחק מושלם. בלחץ מדומה התנאים אינם מתקיימים: לרוב העוצרים מחולקים בין שני המגינים, כך שכל אחד מהם יכול לשמור על הסדרה שלו בלי בעיה. אם המגינים ישחקו נכון, לא תיפול אף לקיחה.

ובכל זאת - ההרצה משתלמת. המגן צריך להחליט מה לזרוק כבר בלקיחה השישית או השביעית, לפני שהתמונה ברורה לו, ולעיתים קרובות בלי שהוא יודע מה השותף שומר. כל השלכה כזאת היא הזדמנות לטעות. הכלל המעשי: אם אין לכם קו טוב יותר, אל תוותרו על לקיחה עודפת - הריצו את המנצחים וראו מה נופל.

• לחץ אמיתי = הלקיחה מובטחת מתמטית. לחץ מדומה = הלקיחה תלויה בטעות של המגן.
• לחץ מדומה עובד הכי טוב מול מגינים שאינם סופרים את היד או שאינם מאותתים ספירה ברורה.
• העלות: אפס. אין ויתור על לקיחה, אין סיכון לחוזה.
• אין 'להתאהב' בו - קודם בודקים אם קיים קו בטוח, ורק אז מריצים.

סדר הגבייה וטמפו

הצלחת הלחץ המדומה תלויה כמעט כולה בסדר שבו גובים את המנצחים. הרעיון: להקשות על ההשלכה כמה שיותר, ולהשאיר לסוף את הסדרה שבה למגן הכי קל להתבלבל.

כלל עבודה: גובים קודם את הסדרות שבהן ההשלכה של המגן קלה וברורה (שם הוא לא יטעה בכל מקרה), ומשאירים לקיחה או שתיים אחרונות שבהן המגן כבר לחוץ במקום, לא יודע כמה קלפים השותף שומר, וצריך להכריע. חשוב לא לחשוף את הדומם: אם הדומם מגלה את הסדרה המאיימת מוקדם מדי, המגן יודע בדיוק מה לשמור.

טמפו: משחקים בקצב טבעי ואחיד. הרצה איטית ומהוססת מסגירה שהכרוז מנסה משהו, והמגן ייזהר פי כמה.

לחץ חשיפה (Show-Up Squeeze)

לחץ החשיפה הוא קרוב משפחה שימושי במיוחד, והוא לא באמת לחץ אלא טכניקת גילוי. מריצים את המנצחים עד שהקלפים שנותרו ביד של מגן אחד ידועים לחלוטין מהספירה. אם באותו רגע המגן עדיין מחזיק את הקלף הבכיר הקריטי, הוא 'נחשף' - כלומר, אנחנו יודעים שהוא אצלו ולא צריך לנחש עקיפה.

הצורה הנפוצה: בסוף היד נשאר לכם ניחוש איפה מלכה. במקום להטיל מטבע, גובים קודם את כל שאר הסדרות. אם מגן מערב הראה 5 קלפים בסדרה אחת, 3 בשנייה ו-3 בשלישית - נותרו לו בדיוק 2 קלפים בסדרה הרביעית. אם הוא כבר זרק שם קלף, המלכה חייבת להיות במזרח, ומשחקים בהתאם. הניחוש הפך לוודאות.

• לחץ חשיפה מחליף עקיפה בניחוש 50% במשחק בטוח - זו טכניקה של רווח נקי.
• התנאי: היכולת לספור את שלוש הסדרות האחרות של המגן לפני ההכרעה.
• מכאן חשיבות איתותי הספירה של המגינים לכרוז - קוראים אותם ומשלימים את התמונה.

מתי לא לעשות זאת, ואתיקה

הכלל החשוב ביותר: לעולם לא מוותרים על לקיחה כדי 'לתקן ספירה' לטובת לחץ מדומה. תיקון ספירה הוא השקעה - נותנים לקיחה עכשיו כדי לזכות בלקיחה בסוף. השקעה כזאת מוצדקת רק כשהלחץ אמיתי ומתקיימים תנאיו. בלחץ מדומה אין החזר מובטח, ולכן ויתור על לקיחה הוא פשוט הפסד.

אתיקה: הלחץ המדומה חוקי לחלוטין - הכרוז רשאי לשחק את הקלפים שלו בכל סדר שיבחר. מה שאסור הוא להטעות באמצעים שאינם קלפים: היסוס מכוון, הבעת פנים, אנחה, הערה או שינוי טמפו שנועדו להוליך את המגן שולל. משחקים בקצב אחיד ושותקים.

• לא לוותר על לקיחה עבור לחץ מדומה - זה ההבדל הגדול מלחץ אמיתי.
• מותר: כל סדר גבייה, כל קלף שקר (פולס קארד).
• אסור: היסוס מכוון, הערה, שפת גוף - הטעיה שאינה באמצעות קלפים.

למה זה כל כך שווה במאץ'-פוינטס

בזוגות כל לקיחה עודפת נמדדת מול כל השולחנות האחרים, ולקיחה אחת יכולה להזיז ציון מ-40% ל-75%. הלחץ המדומה הוא הדרך העיקרית 'לגנוב' לקיחות עודפות: הוא לא עולה כלום, הוא חוזר על עצמו כמעט בכל יד שבה נשארו מנצחים לגבות, והוא מנצח באחוז לא מבוטל של הפעמים מול שדה רגיל.

ההרגל שכדאי לאמץ: בכל חוזה שבו עמדתם בחוזה ונשארו מנצחים - אל תוותרו ואל תתבעו לקיחות (קליים) מיד. הריצו, עקבו אחרי ההשלכות, ותנו למגינים הזדמנות לטעות.