אתיקה בין שותפים ופוסט-מורטם

הכלל הראשון: לא בזמן הסשן

אין דנים בלוח בזמן הסשן. לא בין הלוחות, לא בדרך לשולחן הבא, ולא ב'משפט אחד קצר'. הסיבות מצטברות: הדיון פוגע בריכוז של שני השותפים לשארית הערב, הוא מוסר מידע לשחקנים אחרים, והוא לרוב מבוסס על מידע חלקי.

השיטה המעשית: רושמים את מספר הלוח על פתק או בטלפון אחרי הסשן, וממשיכים. ברוב המקרים מסתבר אחר כך שהתמונה הייתה שונה ממה שחשבנו בזמן אמת.

• רושמים מספר לוח, לא מנהלים דיון.
• אחרי לוח גרוע, המשפט היחיד המותר הוא 'הלאה'.
• שפת גוף היא חלק מהדיון: אנחה, הנפת גבה או שתיקה כבדה הן גם מידע לא מורשה וגם עלבון.

איך מנהלים פוסט-מורטם

פוסט-מורטם טוב מפריד בין שני סוגי בעיות: בעיית הסכם ובעיית שיפוט. בעיית הסכם נפתרת ברשימת השיטה — כותבים מה 2♦ אומר במצב הזה, וזהו. בעיית שיפוט נשארת פתוחה: שני שחקנים טובים יכולים לחלוק, ולא כל מחלוקת חייבת הכרעה.

הכלל: מדברים על ההכרזה, לא על המכריז. 'מה אנחנו רוצים ש-2NT יגיד כאן' הוא דיון פורה. 'איך יכולת להכריז 2NT' הוא דיון שנגמר רע.

בסוף כל פוסט-מורטם צריך לצאת פלט: שורה או שתיים שנכנסות לקובץ השיטה. דיון שלא מייצר שינוי בקובץ יחזור על עצמו בעוד שבועיים.

שני השותפים, אותם הסכמים

הסכם שרק אחד מבני הזוג מכיר גרוע מאין הסכם: הוא מייצר הכרזות לא מובנות, אלרטים סותרים, ולעיתים גם הסבר שגוי — עבירה מול היריבים ולא רק כישלון פנימי.

מכאן נובע העיקרון המעשי החשוב ביותר בבניית שיטה: קונבנציות לא מוכרות מפסידות יותר מכפי שהן מרוויחות. עדיף חמש קונבנציות ששניכם יודעים בעיניים עצומות מאשר עשרים שנקראו פעם אחת ברשימה.

• כל קונבנציה חדשה נכנסת לקובץ בכתב, כולל המשכים ומה קורה מול התערבות.
• לפני שמוסיפים קונבנציה, שואלים: אילו מצבים היא פותרת, וכמה פעמים בשנה?
• שני בני הזוג חייבים לאלרט את אותם הדברים; אלרט של אחד וסתימה של השני הם מידע מטעה ליריבים.

קפטנות: מי מחליט

הרבה ויכוחים בין שותפים נובעים משני שחקנים שמנסים להחליט את אותה החלטה. הפתרון הוא קפטנות: ברגע ששחקן אחד תיאר את ידו בטווח מוגבל, השני — זה שיודע יותר על שתי הידיים יחד — הופך לקפטן ומחליט.

הקפטנות עוברת מיד ליד לפי המכרז: הפותח מתאר, המשיב מחליט; המשיב מגביל את עצמו, הפותח מחליט. שותפות שמבינה מי הקפטן בכל רגע מכריזה טוב יותר וגם רבה פחות.

• מי שידו מוגבלת מקבל את הכרעת השותף גם כשהיא לא מוצאת חן בעיניו.
• פוסט-מורטם על סלאם שהוחמץ מתחיל בשאלה 'מי היה הקפטן', לא 'מי אשם'.

אונליין

בצ'אט של השולחן אין ביקורת. הצ'אט גלוי ליריבים, נשמר בהיסטוריה, ומשפט אחד עוקצני שם נראה גרוע פי כמה מאותו משפט בשולחן פיזי.

לניתוח משתמשים בכלים הפרטיים: היסטוריית הידיים, שידור חוזר, או צ'אט פרטי אחרי הסשן. בכל הפלטפורמות אפשר לשחזר את הלוחות אחר כך — אין שום סיבה לדון בזמן אמת.