כלל 20 וכלל 22
Rule of 20 and Rule of 22
כלל 20 (Rule of 20) הוא כלל אצבע של מרטי ברגן להכרעה בידיים גבוליות: פותחים בגובה 1 אם מספר הנקודות הגבוהות בתוספת אורכי שתי הסדרות הארוכות מגיע ל-20 לפחות. כלל 22 הוא חידוד שדורש בנוסף לפחות שתי לקיחות מהירות. שני הכללים נועדו לידיים של 10-11 נ"ג עם חלוקה טובה, לא לידיים שטוחות.
איך מחשבים
לוקחים את מספר הנ"ג, מוסיפים את אורך הסדרה הארוכה ביותר ואת אורך השנייה בארכה, ומחברים. אם התוצאה 20 ומעלה - פותחים. הרעיון מאחורי הנוסחה: כל קלף נוסף בסדרה ארוכה מייצר לקיחה פוטנציאלית, ושתי סדרות ארוכות נותנות גם מקום לתמרן במכרז.
הדוגמה הקלאסית: ♠KQ873 ♥AJ964 ♦5 ♣62. עשר נקודות גבוהות בלבד, אבל 5+5 באורכים - סך הכול 20. פותחים 1♠ בלי היסוס, כי היד תשחק הרבה יותר טוב ממה ש-10 נ"ג מרמזות.
| נ"ג | אורך שתי הסדרות הארוכות | סה"כ | החלטה |
|---|---|---|---|
| 10 | 5+5 = 10 | 20 | פותחים |
| 11 | 5+4 = 9 | 20 | פותחים |
| 11 | 4+4 = 8 | 19 | פאס |
| 12 | כל חלוקה | - | פותחים תמיד |
כלל 22: לקיחות מהירות כמסננת
כלל 20 מודד פוטנציאל התקפי בלבד. כלל 22 מוסיף את השאלה החשובה השנייה: מה יקרה אם היריבים יקנו את החוזה. הניסוח המקובל הוא לדרוש שהיד תעמוד בכלל 20 ובנוסף תחזיק שתי לקיחות מהירות לפחות. יש גם ניסוח מספרי: נ"ג + שתי הסדרות הארוכות + לקיחות מהירות ≥ 22.
המסננת הזאת פוסלת בדיוק את הידיים המסוכנות: 10-11 נקודות שכולן מלכות וניסיכים בסדרות הארוכות, בלי אף אס ובלי מלך מגובה. יד כזאת פותחת מכרז שלא נוכל לנהל, ובהגנה היא לא שווה כלום.
- פתיחה סולידית מינימלית מחזיקה כ-2 לקיחות מהירות.
- 2.5 לקיחות מהירות ומעלה מצדיקות פתיחה של יד גבולית.
- יד שעומדת בכלל 20 אך יש בה לקיחה מהירה אחת בלבד - עדיף לעשות עליה פאס ולהתערב מאוחר יותר.
מתי לא להפעיל את הכלל
הכלל נועד לידיים של 5-4 ומעלה. אין טעם להפעיל אותו על 4-4-3-2 או 4-3-3-3 - שם ממילא לא מגיעים ל-20 בלי 12 נ"ג, וגם אם כן, החלוקה לא נותנת שום ערך מוסף.
החריג השני הוא מיקום גרוע של הבכירים. יד שבה המלכות והניסיכים יושבים בסדרות הקצרות והסדרות הארוכות ריקות מבכירים - היא נחותה בהרבה מיד עם אותו מספר נקודות שכולן מרוכזות בשתי הסדרות הארוכות. במקרה כזה, גם אם החשבון מגיע ל-20, עדיף פאס.
- עם 12 נ"ג פותחים תמיד, בכל חלוקה - זה הסטנדרט המודרני.
- לא מפעילים את הכלל על ידיים שטוחות (4-4-3-2, 4-3-3-3).
- בכירים בסדרות הקצרות = הורדה, גם אם המספר מגיע ל-20.
וריאנטים
אצלנו בשיטה הישראלית המקובלת כלל 20 הוא ברירת המחדל, וכלל 22 הוא המסננת האיכותית מעליו. שחקני אקול ו-EBU באנגליה משתמשים בכלל 19, שהוא תוקפני יותר ומאפשר פתיחות קלות יותר; בישראל זה נפוץ בעיקר במושב השלישי. במושב הרביעי מפעילים כלל אחר לגמרי - כלל 15.
עכשיו נסו בעצמכם
אתם המחלק בדרום במושב ראשון - האם לפתוח, ובמה?
דוגמאות
10 נ"ג שהן פתיחה מלאה
| W | N | E | S |
|---|---|---|---|
| · | · | · | 1 |
| Pass | 1NT | Pass | 2 |
| Pass | Pass | Pass | · |
10 נ"ג ועוד 5+5 באורכים = 20 בדיוק. פותחים 1♠, ואם השותף מכריז 1NT מראים את ההארטים ב-2♥ - ידיים 5-5 קלות לתיאור, וזה בדיוק היתרון שכלל 20 מנצל. יד עם אותן 10 נקודות בחלוקה 4-3-3-3 היא פאס ברור.
עומדת בכלל 20 ונופלת בכלל 22
| W | N | E | S |
|---|---|---|---|
| · | · | · | Pass |
10 נ"ג ועוד 5+5 = 20, אז כלל 20 אומר לפתוח. אבל בכל היד יש חצי לקיחה מהירה אחת בלבד (♦KJ), כל הנקודות הן מלכות וניסיכים, ואנחנו פגיעים. כלל 22 עוצר אותנו כאן - ובצדק: אם נפתח, נגיע לחוזה שאין לו לקיחות ובהגנה לא נציל דבר.
שווה לזכור
- החשבון לוקח שתי שניות: נקודות + אורך + אורך. עשו אותו לפני שאתם שואלים "מה נכריז".
- עם 5-5 העדיפו לפתוח גם על גבול הכלל: ידיים דו-סדרתיות מנצחות מאבקי חלקי.
טעויות נפוצות
- להפעיל את הכלל על יד 4-4-3-2 ולפתוח 11 נ"ג שטוחות - זו לא היד שהכלל נכתב עבורה.
- להתעלם ממיקום הבכירים: ♠2 ♥AQ ♦QJ764 ♣J8543 מגיע ל-20 אבל הנקודות יושבות בסדרה הקצרה - פאס.