נקודות חלוקה: אורך וקוצר
Distribution Points: Length and Shortness
נקודות חלוקה (Distribution Points) הן תוספת לנקודות הגבוהות שמשקפת את צורת היד בחוזה בשליטה. יש שני סוגים: נקודות אורך, שנוספות על כל קלף מעבר לרביעי בסדרה, ונקודות קוצר, שנוספות רק אחרי שנמצאה התאמה בשליט ורק אצל היד שתומכת. סך הכול נקודות (TP) = נ"ג + חלוקה, ואף פעם לא סופרים את שני הסוגים באותה יד.
נקודות אורך: מי סופר ומתי
נקודת אורך אחת על כל קלף מעבר לארבעה בסדרה: סדרה בת 5 מזכה בנקודה, בת 6 בשתיים, בת 7 בשלוש. הרעיון פשוט - סדרה ארוכה מייצרת לקיחות אחרי שהיריבים נגמרו בה, גם אם היא לא מלאה בבכירים.
מי שסופר אורך הוא בדרך כלל הפותח, וגם המשיב כשהוא עדיין לא יודע אם יש התאמה. זו הספירה שמכריעה בידיים גבוליות: 11 נ"ג עם סדרה בת 6 הן 13 נקודות סך הכול, וזו פתיחה.
| אורך הסדרה | תוספת |
|---|---|
| 5 קלפים | +1 |
| 6 קלפים | +2 |
| 7 קלפים | +3 |
| 8 קלפים | +4 |
נקודות קוצר: רק אחרי התאמה, ורק אצל התומך
קוצר שווה משהו רק כשיש שליט לחתוך בו. לכן סופרים נקודות קוצר אך ורק אחרי שנמצאה התאמה של 8 קלפים ומעלה, ורק היד שתומכת בסדרת השותף - היד שתהפוך לדומם - סופרת אותן. הן נקראות לכן גם "נקודות דומם".
הסולם הרגיל הוא חוסר 3, סינגלטון 2, שרוול 1. מורים רבים מלמדים שכאשר היד היא זו שתשחק את החוזה, או כשיש בה 4 שליטים ומעלה, הקוצר שווה יותר: חוסר 5, סינגלטון 3, שרוול 1.
| קוצר | כתומך (דומם) | עם 4+ שליטים / ככרוז |
|---|---|---|
| חוסר (void) | 3 | 5 |
| סינגלטון | 2 | 3 |
| שרוול (doubleton) | 1 | 1 |
שני הכללים שאסור לשבור
הראשון: לעולם לא סופרים אורך וקוצר באותה יד. יד של 6-4-2-1 היא או יד של אורך (+2 על השישייה) או יד של קוצר (+2 על הסינגלטון ו-+1 על השרוול) - לא שתיהן. הכפילות הזאת היא הסיבה מספר אחת להערכת יתר.
השני: לעולם לא סופרים קוצר בסדרה של השותף. סינגלטון בסדרה שהשותף הכריז אינו נכס אלא נטל - הוא מבטל את הערך של הסדרה שלו במקום להוסיף לה.
- סף הפתיחה: 13 נקודות סך הכול, או 12 נ"ג עם סדרה בת 5.
- מורידים ערך מקוצר שמחזיק קלף בכיר בלי גיבוי: מלך בודד, Qx, Jx.
- בחוזה ללא שליטה אין נקודות קוצר בכלל - סינגלטון שם הוא חיסרון.
וריאנטים
בשיטת גורן המקורית גם הפותח ספר קוצר: חוסר 3, סינגלטון 2, שרוול 1, כבר בהערכה הראשונה. הפרקטיקה המודרנית, וגם השיטה הישראלית המקובלת, מפרידה: הפותח סופר אורך, והתומך סופר קוצר אחרי שנמצאה התאמה. זה נותן תוצאה מדויקת יותר ומונע ניפוח כפול של אותה יד.
עכשיו נסו בעצמכם
אתם המחלק בדרום ועדיין לא נמצאה שום התאמה - כמה שווה היד, נקודות גבוהות ועוד נקודות חלוקה?
דוגמאות
11 נ"ג עם שישייה - זו פתיחה
| W | N | E | S |
|---|---|---|---|
| · | · | · | 1 |
| Pass | 1NT | Pass | 2 |
| Pass | Pass | Pass | · |
8 נ"ג בספיידים ועוד 3 בהארטים = 11 נ"ג בלבד, אבל שישייה חזקה מוסיפה 2 נקודות אורך: 13 נקודות סך הכול, פתיחה נורמלית לגמרי. שימו לב שההכרזה החוזרת קלה - 2♠ מתאר בדיוק יד מינימלית עם 6 ספיידים.
8 נ"ג שהופכות ל-11 נקודות דומם
| W | N | E | S |
|---|---|---|---|
| · | 1 | Pass | 31 |
| Pass | 4 | Pass | Pass |
| Pass | · | · | · |
- 13 — העלאה מזמינה, 10-12 נקודות דומם
לדרום 8 נ"ג בלבד, אבל ברגע שצפון הכריז ספיידים נמצאה התאמה של 9 קלפים: הסינגלטון בהארט שווה 3 נקודות עם 4 שליטים, וסך הכול 11 - העלאה מזמינה ולא העלאה פשוטה. הקוצר בהארט הוא בדיוק מה שהופך את 4♠ למשחק סביר.
שווה לזכור
- כשהשותף מראה קוצר בסדרה שלכם, הורידו את ערך הבכירים שם - Qx מול סינגלטון הוא כמעט חסר ערך.
- בסדרה קצרה עם קלף בכיר בודד (מלך יחיד, Qx) הורידו נקודה לפני שאתם סופרים את הקוצר.
טעויות נפוצות
- לספור 3 נקודות על סינגלטון עוד לפני שהתגלתה התאמה - וכך להזמין למשחק מלא עם יד שאין לה איפה לחתוך.
- לספור קוצר בסדרה שהשותף הכריז. זה בדיוק המקום שבו קוצר מזיק ולא עוזר.