לחץ כפול

שלוש הסדרות ותפקידן

בכל לחץ כפול יש שלושה איומים, ולכל אחד תפקיד ברור. הבנת החלוקה הזאת היא כל הסיפור.

• האיום המשותף הוא הלב של העמדה: הוא זה שהופך לזוכה בסוף.
• האיום נגד מערב חייב לשבת מעליו (בצפון) או להיות אוטומטי; האיום נגד מזרח יכול לשבת בדרום יחד עם קלף הלחץ.
• הכניסה של האיום המשותף חייבת להיות ביד ההפוכה מקלף הלחץ.

המטריצה הסימולטנית

בעמדה הקלאסית שני המגינים נלחצים על אותה לקיחה. דרום מוביל את קלף הלחץ:

מערב חייב לשמור על ♠K ולכן זורק ♥. צפון משליך את ♠Q שכבר אינה נחוצה. עכשיו מזרח, שמשחק אחרון, חייב לשמור על ♦K - והוא נשאר השומר היחיד ב-♥. הוא אינו יכול לשמור על שניהם, וה-♥ של צפון הופך לזוכה.

לחץ כפול לא-סימולטני

לא תמיד שני המגינים נשברים באותה לקיחה. בגרסה הלא-סימולטנית מגן אחד נלחץ מוקדם יותר, ורק כעבור לקיחה או שתיים נלחץ השני.

המחיר: נדרשת כניסה נוספת וקלף לחץ שני. לכן חשוב לספור כניסות לפני שמתחילים - לחץ כפול לא-סימולטני נופל בדרך כלל על חוסר כניסה, לא על חוסר איום.

זיהוי בשולחן

המשפט שמזהה את העמדה: "כל מגן הראה אורך בסדרה אחרת, ושניהם מחזיקים את הסדרה השלישית". במקרה כזה סופרים את הלקיחות, מריצים את הזוכים, ומשאירים את הסדרה המשותפת לסוף - אף פעם לא גובים אותה מוקדם.

וזכרו את המשפט הקלאסי מספרי הלימוד: הלחץ הכפול מרוויח לקיחה אחת, לא שתיים. מי שמצפה לשתיים בונה תוכנית שלא תעבוד.