טווחי המשיב בסיבוב השני: 6-9, 10-12, 13+

שלוש שאלות, שלושה טווחים

בקורסים בישראל מלמדים את הסיבוב השני של המשיב כשלוש שאלות: משחק מלא? הזמנה? עצירה? התשובה נקבעת כמעט תמיד על ידי הטווח, ורק אחר כך על ידי החלוקה.

הסדר חשוב: קודם מחליטים כמה גבוה רוצים להגיע, ואחר כי בוחרים באיזו סדרה. שחקנים רבים עושים את זה הפוך ומכריזים סדרה 'יפה' בגובה שגוי.

יד חלשה: 6-9

עם 6-9 נקודות המטרה היחידה היא לעצור בחוזה שפוי. הכלל: לא מכריזים סדרה חדשה - סדרה חדשה מחייבת את השותף להכריז שוב, וזה בדיוק מה שלא רוצים.

• פאס - הכרזה לגיטימית ולעיתים קרובות הטובה ביותר.
• העדפה בגובה הנמוך ביותר לסדרה הראשונה של הפותח.
• חזרה על הסדרה שלנו בגובה 2 - מבטיחה 6 קלפים.
• 1NT אם היא עדיין זמינה.

יד מזמינה: 10-12

10-12 היא היד ש'כמעט' מספיקה למשחק מלא: 12 מול 13 מינימום של הפותח = 25. לכן מזמינים ונותנים לפותח להחליט לפי מקום היד שלו בטווח.

• 2NT - מאוזן, עם עוצרים בסדרות שלא הוכרזו.
• העלאה בקפיצה של סדרת הפותח: 1♦-1♠-2♣-3♦.
• חזרה בקפיצה על הסדרה שלנו עם 6 קלפים: 1♦-1♠-2♣-3♠.
• העלאה ל-3 בסדרה השנייה של הפותח עם 4-5 קלפים.

יד מחייבת: 13+

מ-13 נקודות ומעלה השותפות מובטחת למשחק מלא (13 + 12 מינימום = 25). התפקיד עכשיו הוא לא 'אם' אלא 'איפה': למצוא את החוזה הנכון בלי לוותר על החיוב.

כשהסדרות הטבעיות נגמרו, הכלי הוא הסדרה הרביעית המחייבת - הכרזה מלאכותית שמחייבת למשחק מלא ומבררת עוצרים או התאמה.

• סדרה חדשה - מחייבת; הסדרה הרביעית מלאכותית.
• קפיצה ישירה למשחק מלא כשהחוזה ברור.
• קפיצה בסדרה חדשה בגובה 3 - מחייב למשחק מלא, מראה חלוקה.
• 3NT כשיש עוצרים בכל הסדרות.

לספור מחדש - בכל סיבוב

אחרי שנמצאה התאמה, מוסיפים נקודות קוצר: סינגלטון 3, חוסר 5 (ביד התומכת). בלי התאמה - סופרים רק נקודות גבוהות ואורך, ולא מנפחים את היד בגלל סינגלטון שהוא דווקא חיסרון בחוזה NT.

יד של 9 נקודות שמצאה התאמה של 4-4 עם סינגלטון היא יד מזמינה, לא יד חלשה. יד של 12 נקודות בלי התאמה ובלי עוצר בסדרה הרביעית שווה פחות מ-12.

אחרי 1NT חוזר של הפותח

כאשר הפותח מכריז 1NT חוזר, אותם שלושה טווחים בדיוק מתבטאים דרך קונבנציות: מיינור חדש מחייב (NMF), צ'קבק סטיימן או XYZ. הרעיון זהה - הטכניקה שונה, כי צריך לברר גם התאמה 5-3 במייג'ור.