ניקוד שיקגו (ארבע ידיים)

לוח הפגיעות של ארבע החלוקות

המבנה הקבוע הוא מה שהופך את שיקגו לנוחה: אתם יודעים מראש בדיוק מתי אתם פגיעים, ואפשר לתכנן את הטקטיקה בהתאם.

יש שתי גרסאות מקובלות לחלוקות 2 ו-3. בגרסה האמריקאית (ACBL) הצד של המחלק פגיע בשתי החלוקות האלה. בגרסה החלופית, חלוקה 2 היא צפון-דרום פגיעים וחלוקה 3 היא מזרח-מערב. סכמו מראש - זה משנה החלטות.

בונוסים ומה קורה לחוזה חלקי

משחק מלא מזכה מיד ב-300 בלא פגיע או 500 בפגיע - אין המתנה ואין צבירה. סלאמים, בונוס עלבון ועונשי נפילה זהים לדופליקט.

החוזה החלקי הוא הנקודה שבה הווריאנטים נבדלים. הנוהג הרווח בישראל הוא לנקד חוזה חלקי בבונוס 50 כמו בדופליקט. בגרסאות אחרות החוזה החלקי מועבר לחלוקה הבאה, ואם השלימו אותו למשחק מלא - מקבלים את הבונוס; ואם המחזור הסתיים בחלוקה 4 עם חוזה חלקי פתוח, משלמים עליו בונוס 100. סכמו לפני החלוקה הראשונה.

• משחק מלא: 300 לא פגיע, 500 פגיע - מיד
• סלאם קטן: 500/750, סלאם גדול: 1000/1500
• חוזה חלקי: 50 בסגנון דופליקט, או העברה לחלוקה הבאה בסגנון ראבר
• בונוס קלפים בכירים נספר כמו בראבר: 100 / 150

במה זה שונה מראבר

בראבר הפגיעות נגזרת מהתוצאות - צד שזכה במשחק הופך לפגיע ונשאר כזה. בשיקגו הפגיעות נקבעת מראש ואינה תלויה בשום דבר שקורה בשולחן.

ההבדל השני הוא האורך. ראבר יכול להימשך שלוש חלוקות או שתים-עשרה, ואי אפשר לדעת מראש; שיקגו מסתיים תמיד אחרי ארבע. זו הסיבה שהשיטה מתאימה לשולחנות שבהם מחליפים שותפים או קמים לצאת, והיא גם הבסיס לשולחנות ה'שיקגו' המזדמנים ב-BBO.

חלוקה שבה כל השחקנים אמרו פאס (passed-out) מחולקת מחדש על ידי אותו מחלק, ואינה נספרת כאחת מארבע החלוקות.

טקטיקה לפי מספר החלוקה

לוח הפגיעות הקבוע נותן יתרון לשחקן שחושב. חלוקה 1, כשאיש אינו פגיע, היא הרגע הזול ביותר להכרזות מנע ולהקרבות - שלוש נפילות מוכפלות עולות 500 בלבד.

חלוקה 4, כששני הצדדים פגיעים, היא המסוכנת ביותר: כל נפילה מוכפלת עולה 200 ומעלה, אבל גם כל משחק מלא שווה 500. זו החלוקה שבה שווה להכריז משחקים מלאים גבוליים - ולא שווה להתפרע בהקרבות.