לוחות ומכניקה בסיסית של דופליקט

מה כתוב על הלוח

לפני שנוגעים בקלפים, מסתכלים על הלוח עצמו. הוא מספר לנו שלושה דברים שקובעים את כל ההחלטות בהמשך: מי המחלק (מי מכריז ראשון), מי פגיע, ומה מספר הלוח לצורך רישום התוצאה.

הפגיעות מסומנת תמיד באדום. אין לה שום קשר לכוח הידיים - היא נקבעת מראש לפי מספר הלוח, בסבב קבוע החוזר על עצמו כל 16 לוחות. שחקן שמכריז בלי לבדוק את הפגיעות מקבל במוקדם או במאוחר -800 במקום -100.

• ארבעה כיסים מסומנים N/E/S/W - כל שחקן לוקח מהכיס של הכיוון שלו.
• מספר הלוח - מזהה אותו בטרוולר, ברשומת הידיים ובברידג'מייט.
• המחלק (dealer) - מתחיל את המכרז, ואינו בהכרח מחלק את הקלפים בפועל.
• הפגיעות - מודפסת באדום: none / N-S / E-W / all.

איך משחקים לוח נכון

מוציאים את הקלפים מהכיס, וסופרים 13 קלפים כשפניהם כלפי מטה - לפני שמסתכלים. ספירה מוקדמת חוסכת פסיקה של מנהל התחרות (TD) באמצע היד, כי לוח עם 12 או 14 קלפים ביד אחת בדרך כלל ניתן לתיקון אם מגלים אותו בזמן.

בדופליקט לא זורקים את הקלף למרכז השולחן. כל שחקן משחק את הקלף שלו לפניו: בתום הלקיחה הופכים את הקלף פנים כלפי מטה תמיד: לאורך, בכיוון השותף, כשהצד שלנו זכה בלקיחה, ולרוחב כשהיריבים זכו. כך כל ארבעת הקלפים נשארים מזוהים, אפשר לספור לקיחות בסוף, וכל שחקן מחזיר את 13 הקלפים שלו בדיוק לאותו כיס שממנו לקח.

הלוחות מחולקים מראש במכונת חלוקה - כך נהוג היום כמעט בכל מועדוני ישראל. לכן החלוקה זהה בכל השולחנות, ולכן אפשר להדפיס רשומת ידיים בסוף הערב.

• סופרים 13 קלפים בעיוורון לפני שמסתכלים.
• משחקים לפני עצמכם, לא למרכז השולחן.
• מחזירים לאותו כיס - N לכיס N.
• לא מערבבים את הקלפים בסוף היד.

מבנה מפגש מועדון

מפגש מועדון טיפוסי בנוי מסיבובים קצרים. בכל סיבוב משחקים מספר קבוע של לוחות מול אותו זוג, ואז זזים לפי הוראת מנהל התחרות - הוא זה שמכריז אילו לוחות משחקים ולאן עוברים.

שתיקה היא חלק מהחוקים

אסור לדבר על לוח בקול רם במהלך המפגש - לא 'איזו יד', לא 'הייתי צריך להוביל שליט'. שולחנות אחרים עדיין לא שיחקו את הלוח, ומשפט אחד ששמעו הורס להם את היד ומקלקל את התוצאה של כל השדה. זו חובה מפורשת בחוקים (חוק 7 על הטיפול בלוחות, וחוק 74 על התנהגות).

הפוסט-מורטם נעשה בסוף המפגש, מול רשומת הידיים, בשקט ועם השותף בלבד.